יום שלישי, 26 במאי 2015

הרועה - הביוגרפיה של אריאל שרון

אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בשנים האחרונות. ספר עב כרס שמתאר את חייו של אריק שרון מלידתו ועד מותו. הספר "הרועה" על שרון שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד הוא ללא ספק ביוגרפיה מקיפה שמנסה להקיף את כל חייו שאל אחד המנהיגים הבולטים שחייו שזורים בכל תולדות מדינת ישראל מאז היווסדה.

 בביוגרפיה מנסים הכותבים גדי בלום וניר חפץ לפצח את הסוד המכונה אריאל שרון ולספר איך הפך הילד השמנמן והתלמיד הבינוני, בן למשפחה דלה ומנודה מכפר מל"ל לאחד הגנרלים החשובים ביותר במדינת ישראל ומנהיג פוליטי מוביל. עד כמה הפציעה הקשה שעבר במלחמת העצמאות השפיעה על חייו, על יחידה 101 שהקים ששינתה את צה"ל, על פעולת קיביה הרת האסון וכמובן הקרבות המפורסמים שניהל אריק שרון, הקרב על המיתלה וראש הגשר המפורסם על תעלת סועץ.

הספר נוגע כמובן בפרטים אינטימיים, על רעייתו הראשונה של שרון, מרגלית, על החיים לצידה של לילי, אחותה הצעירה, על ילדיו ועל בנו גור שנהרג מפליטת כדור.

הדימוי הציבורי של שרון עבר עליות רבות ומורדות רבות. הוא הקים את הליכוד, פרש, חזר, פינה את ישובי חבל ימית, הוביל את צה"ל למלחמת לבנון, הודח מתפקיד שר ביטחון... לאורך ממשלות ישראל היה הפטרון המשמעותי ביותר של מפעל ההתנחלויות ובכל זאת הוא זה שפינה ישובים במסגרת ההתנתקות.

וכאמור, השתלט על הליכוד וכפי שאורי דן אמר - מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, קיבל אותו כראש ממשלה.

נדמה שעדיין אין מספיק פרספקטיבה כדי להעריך את תרומתו הרבה למדינת ישראל תרומה שנויה במחלוקת אמנם, אך תרומה משמעותית...

ובכל מקרה, אני ממליץ לכל אדם לקרוא את הביוגרפיה על אריק שרון ולהבין קצת יותר את המושג ציונות.

אייל דוד ליאני.

יום שלישי, 19 במאי 2015

האוטוביוגרפיה של ירון לונדון - לו הייתי פיראט

לאחרונה קראתי את האוטוביוגרפיה של ירון לונדון  - לו הייתי פיראט - זיכרונות

מהעטיפה: סיפור חייו המרתק של ירון לונדון נפרש בפרקי זיכרונות שבהם הוא חוזר אל משפחתו, אביו השחקן מאוקראינה שרצה להיות כוכב בהוליווד, אימו הפועלת ב"גדוד העבודה" ואנשי הבוהמה התל אביבית של ימי הקמת המדינה.

בגילוי לב הוא מספר על נערותו המיוסרת, שירותו הצבאי הכושל, הימים הפרועים של לימודיו ב"בצלאל" ועל הדרך הלא סלולה שבה הלך מראשית חייו המקצועיים כקריין צעיר ב"קול ישראל", עיתונאי חצוף בימיה הראשונים של רשות השידור, פזמונאי, פובליציסט ויוצרן של תכניות טלוויזיה פורצות דרך.

בעברית שאין כדוגמתה, בהומור עצמי ובאירוניה נוקבת מספר לונדון סיפור יוצא דופן, מצחיק ומפוכח על עצמו על האנשים שהשפיעו על חייו ועל המדינה שתולדותיו אגורות בתולדותיה.

--

הצד השני של העטיפה, אפילו לא מתקרב לרמת העניין שמצאתי בספר זה. ירון לונדון, אכן בעברית משובחת מספר סיפור, סיפור חייו אמנם, אבל לקורא מן הצד - סיפור מרתק שכתוב בצורה נפלאה ופשוט לא כדאי להחמיץ. אהבתי קטעים מסוימים ובמיוחד כשהוא כותב בגילוי לב על לונדון וקירשנבאום.

השותפות בעסק לא הפכה אותנו לחברים קרובים, אבל האחריות המשותפת למיזם המצליח, המסעות הליליים ברחבי הארץ וכמה מאורעות מכריעים שהתרחשו בזמן ההוא בחיינו האישיים גרמו לך שרבים מסודותינו האינטימיים יחשפו זה בפני זה ונכרכנו זה בזה בעבותות של סוד. הדמיון בביוגרפיות שלנו גורם לכך שאוצרות זיכרונותינו הם כתרגומים שונים של רומן אחד. התוכן כמעט זהה אבל בתי הגידול שלנו שונים ומכאן נובעים הבדלים גדולים באופי יחסינו עם העולם. הוא בנו הגבוה והחסון של סוחר נעליים פולני חרוץ ופיקח שצבר פרוטה לפרוטה והגיע מעוני מרוד לאמידות, ואני בנו של שחקן רוסי עני, שגדל בבית אמיד והתנהג כאציל פזרן גם בעוניו. מוטי הוא אדם מעשי ולוחמני, חשדן ודרוך, ואילו אני לא מזהה אויבים עד שהם חובטים באפי וגם אז אני עשוי ללמד עליהם סנגוריה ולמצוא הצדקה למעשיהם. הוא איש רעים להתרועע, קשוב להלכי הרוח בציבור ומחזיק ברשת ענפה של היכרויות מועילות ואילו קשריי החברתיים הם כשל דוב מערות, ואת חברי אני יכול לספור על אצבעות יד אחת . אני חף מרומנטיקה ומתעב נוסטלגיה,  ואילו הוא אדם רומנטי המרסן אתר רגשותיו בעזרת אירוניה מושחזת. הערותיו הנפלטות כשרק אוזני הצוות שלנו שומעות, יחרידו מי שאינו מורגל בהומור צורב, הוא מת על טניס וספורט קבוצתי ואני אוהב ספורט של בודדים, רצי מרתו וצולחי מצרי ים קפואים. הוא אוהב טבע ואני אוהב היסטוריה, אני מרבה לקרוא והוא ממעט. אני אוהב תיאוריות חברתיות כלכליות אבל הוא שאינו מכיר מונחי כלכלה אלמנטריים, מיטיב ממני לערוך חישובי כדאיות...

... מוטי מתגרה באנשים הצעירים, שותפינו בעבודה, ומציע להם לבל יטפחו תקוות לרשת אותנו, כי בכוונתנו להישאר באולפן עד שיוציאו אותנו באלונקה, מחוברים לאינפוזיה. אני מהנהן, אבל כלל איני בטוחו בכך. הנוחות וההרגל מרתקים אותי לכיסא באולפן, אבל מציקים לי הקוצים בתחת. כשאגדל ואתבגר, עוד אעשה משהו אחר...

ספר מומלץ במיוחד
\
אייל דוד ליאני


יום שלישי, 5 במאי 2015

ביוגרפיות

מאז ומתמיד אהבתי לקרוא, כמה שיותר, מכל הסוגים... השנים חלפו, התבגרתי, הזמן הפנוי הלך והתקצר ועם השנים מצאתי את עצמי קורא ספרים בקצב איטי יותר ובהתאמה, מתכוונן לז'אנר הסיפרותי האהוב עלי ביותר - ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות.

למה דווקא סיפורי חיים? נדמה לי שהרצון לקרוא סיפור שקרה במציאות, לקרוא את הדברים שקרו באמת ולאו דווקא במוחו הקודח של הסופר, לדעת שאירוע כזה או אחר הוא לא רק מסתמך על המציאות, אלא הוא התרחש במציאות עצמה...  ואולי בעצם לא צריך להסביר למה דווקא ז'אנר כזה ולא אחר. ישנם אנשים שמעדיפים ספרות קלאסית, אחרים רומנים הסטורים, יש כאלו שאוהבים ספרי מתח, רומנטיקה ועוד, אני אוהב לקרוא ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות וזה אף פעם לא חסר...

נדמה כי כיום כל אדם כאשר הוא מגיע לגבורות, מרגיש צורך לספר את סיפור חייו. אנשים מתוקשרים, מפורסמים, שוכרים כותב צללים, בעלי כשרון ממש יושבים וכותבים את עצמם ואם הם לא הספיקו ובכל זאת עשו משהו בחייהם, יבואו אחרים סופרים הסטורים, ביוגרפים ויכתבו את סיפור חייהם.

ומכאן הרעיון לבלוג:
סקירת הספרים שקראתי ונהנתי - ביוגרפיות.

אייל דוד ליאני