לאחרונה קראתי את האוטוביוגרפיה של ירון לונדון - לו הייתי פיראט - זיכרונות
מהעטיפה: סיפור חייו המרתק של ירון לונדון נפרש בפרקי זיכרונות שבהם הוא חוזר אל משפחתו, אביו השחקן מאוקראינה שרצה להיות כוכב בהוליווד, אימו הפועלת ב"גדוד העבודה" ואנשי הבוהמה התל אביבית של ימי הקמת המדינה.
בגילוי לב הוא מספר על נערותו המיוסרת, שירותו הצבאי הכושל, הימים הפרועים של לימודיו ב"בצלאל" ועל הדרך הלא סלולה שבה הלך מראשית חייו המקצועיים כקריין צעיר ב"קול ישראל", עיתונאי חצוף בימיה הראשונים של רשות השידור, פזמונאי, פובליציסט ויוצרן של תכניות טלוויזיה פורצות דרך.
בעברית שאין כדוגמתה, בהומור עצמי ובאירוניה נוקבת מספר לונדון סיפור יוצא דופן, מצחיק ומפוכח על עצמו על האנשים שהשפיעו על חייו ועל המדינה שתולדותיו אגורות בתולדותיה.
--
הצד השני של העטיפה, אפילו לא מתקרב לרמת העניין שמצאתי בספר זה. ירון לונדון, אכן בעברית משובחת מספר סיפור, סיפור חייו אמנם, אבל לקורא מן הצד - סיפור מרתק שכתוב בצורה נפלאה ופשוט לא כדאי להחמיץ. אהבתי קטעים מסוימים ובמיוחד כשהוא כותב בגילוי לב על לונדון וקירשנבאום.
השותפות בעסק לא הפכה אותנו לחברים קרובים, אבל האחריות המשותפת למיזם המצליח, המסעות הליליים ברחבי הארץ וכמה מאורעות מכריעים שהתרחשו בזמן ההוא בחיינו האישיים גרמו לך שרבים מסודותינו האינטימיים יחשפו זה בפני זה ונכרכנו זה בזה בעבותות של סוד. הדמיון בביוגרפיות שלנו גורם לכך שאוצרות זיכרונותינו הם כתרגומים שונים של רומן אחד. התוכן כמעט זהה אבל בתי הגידול שלנו שונים ומכאן נובעים הבדלים גדולים באופי יחסינו עם העולם. הוא בנו הגבוה והחסון של סוחר נעליים פולני חרוץ ופיקח שצבר פרוטה לפרוטה והגיע מעוני מרוד לאמידות, ואני בנו של שחקן רוסי עני, שגדל בבית אמיד והתנהג כאציל פזרן גם בעוניו. מוטי הוא אדם מעשי ולוחמני, חשדן ודרוך, ואילו אני לא מזהה אויבים עד שהם חובטים באפי וגם אז אני עשוי ללמד עליהם סנגוריה ולמצוא הצדקה למעשיהם. הוא איש רעים להתרועע, קשוב להלכי הרוח בציבור ומחזיק ברשת ענפה של היכרויות מועילות ואילו קשריי החברתיים הם כשל דוב מערות, ואת חברי אני יכול לספור על אצבעות יד אחת . אני חף מרומנטיקה ומתעב נוסטלגיה, ואילו הוא אדם רומנטי המרסן אתר רגשותיו בעזרת אירוניה מושחזת. הערותיו הנפלטות כשרק אוזני הצוות שלנו שומעות, יחרידו מי שאינו מורגל בהומור צורב, הוא מת על טניס וספורט קבוצתי ואני אוהב ספורט של בודדים, רצי מרתו וצולחי מצרי ים קפואים. הוא אוהב טבע ואני אוהב היסטוריה, אני מרבה לקרוא והוא ממעט. אני אוהב תיאוריות חברתיות כלכליות אבל הוא שאינו מכיר מונחי כלכלה אלמנטריים, מיטיב ממני לערוך חישובי כדאיות...
... מוטי מתגרה באנשים הצעירים, שותפינו בעבודה, ומציע להם לבל יטפחו תקוות לרשת אותנו, כי בכוונתנו להישאר באולפן עד שיוציאו אותנו באלונקה, מחוברים לאינפוזיה. אני מהנהן, אבל כלל איני בטוחו בכך. הנוחות וההרגל מרתקים אותי לכיסא באולפן, אבל מציקים לי הקוצים בתחת. כשאגדל ואתבגר, עוד אעשה משהו אחר...
ספר מומלץ במיוחד
\
אייל דוד ליאני
מהעטיפה: סיפור חייו המרתק של ירון לונדון נפרש בפרקי זיכרונות שבהם הוא חוזר אל משפחתו, אביו השחקן מאוקראינה שרצה להיות כוכב בהוליווד, אימו הפועלת ב"גדוד העבודה" ואנשי הבוהמה התל אביבית של ימי הקמת המדינה.
בגילוי לב הוא מספר על נערותו המיוסרת, שירותו הצבאי הכושל, הימים הפרועים של לימודיו ב"בצלאל" ועל הדרך הלא סלולה שבה הלך מראשית חייו המקצועיים כקריין צעיר ב"קול ישראל", עיתונאי חצוף בימיה הראשונים של רשות השידור, פזמונאי, פובליציסט ויוצרן של תכניות טלוויזיה פורצות דרך.
בעברית שאין כדוגמתה, בהומור עצמי ובאירוניה נוקבת מספר לונדון סיפור יוצא דופן, מצחיק ומפוכח על עצמו על האנשים שהשפיעו על חייו ועל המדינה שתולדותיו אגורות בתולדותיה.
--
הצד השני של העטיפה, אפילו לא מתקרב לרמת העניין שמצאתי בספר זה. ירון לונדון, אכן בעברית משובחת מספר סיפור, סיפור חייו אמנם, אבל לקורא מן הצד - סיפור מרתק שכתוב בצורה נפלאה ופשוט לא כדאי להחמיץ. אהבתי קטעים מסוימים ובמיוחד כשהוא כותב בגילוי לב על לונדון וקירשנבאום.
השותפות בעסק לא הפכה אותנו לחברים קרובים, אבל האחריות המשותפת למיזם המצליח, המסעות הליליים ברחבי הארץ וכמה מאורעות מכריעים שהתרחשו בזמן ההוא בחיינו האישיים גרמו לך שרבים מסודותינו האינטימיים יחשפו זה בפני זה ונכרכנו זה בזה בעבותות של סוד. הדמיון בביוגרפיות שלנו גורם לכך שאוצרות זיכרונותינו הם כתרגומים שונים של רומן אחד. התוכן כמעט זהה אבל בתי הגידול שלנו שונים ומכאן נובעים הבדלים גדולים באופי יחסינו עם העולם. הוא בנו הגבוה והחסון של סוחר נעליים פולני חרוץ ופיקח שצבר פרוטה לפרוטה והגיע מעוני מרוד לאמידות, ואני בנו של שחקן רוסי עני, שגדל בבית אמיד והתנהג כאציל פזרן גם בעוניו. מוטי הוא אדם מעשי ולוחמני, חשדן ודרוך, ואילו אני לא מזהה אויבים עד שהם חובטים באפי וגם אז אני עשוי ללמד עליהם סנגוריה ולמצוא הצדקה למעשיהם. הוא איש רעים להתרועע, קשוב להלכי הרוח בציבור ומחזיק ברשת ענפה של היכרויות מועילות ואילו קשריי החברתיים הם כשל דוב מערות, ואת חברי אני יכול לספור על אצבעות יד אחת . אני חף מרומנטיקה ומתעב נוסטלגיה, ואילו הוא אדם רומנטי המרסן אתר רגשותיו בעזרת אירוניה מושחזת. הערותיו הנפלטות כשרק אוזני הצוות שלנו שומעות, יחרידו מי שאינו מורגל בהומור צורב, הוא מת על טניס וספורט קבוצתי ואני אוהב ספורט של בודדים, רצי מרתו וצולחי מצרי ים קפואים. הוא אוהב טבע ואני אוהב היסטוריה, אני מרבה לקרוא והוא ממעט. אני אוהב תיאוריות חברתיות כלכליות אבל הוא שאינו מכיר מונחי כלכלה אלמנטריים, מיטיב ממני לערוך חישובי כדאיות...
... מוטי מתגרה באנשים הצעירים, שותפינו בעבודה, ומציע להם לבל יטפחו תקוות לרשת אותנו, כי בכוונתנו להישאר באולפן עד שיוציאו אותנו באלונקה, מחוברים לאינפוזיה. אני מהנהן, אבל כלל איני בטוחו בכך. הנוחות וההרגל מרתקים אותי לכיסא באולפן, אבל מציקים לי הקוצים בתחת. כשאגדל ואתבגר, עוד אעשה משהו אחר...
ספר מומלץ במיוחד
\
אייל דוד ליאני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה