הביוגרפיה שאכתוב עליה השבוע היא למעשה אוטוביוגרפיה - בשידור חי של דן שילון - הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד
טקסט העטיפה האחורית:
הנורה האדומה נדלקת. עכשיו משדרים. האדרנלין מציף את העורקים. זרימת הרעיונות, החיבורים הספונטניים והמעברים המתוכננים. הדמויות, העניין, חדוות הניצוץ בעין, הריגושים, חגיגת השידור החי - הפעם כספר: דן שילון בשידור חייו.
ילד תל אביבי מהופנט לרדיו וחולם על שידור. כעבור 40 שנות שידור חוזר שילון לנקודת ההתחלה ובוחן את הדרך ואת דרכו שלו. שהו סיפורה של התקשורת האלקטרונית בישראל בין עידן בן גוריון, לעידן נתניהו. בין הקהל הממלכתי האחד לרב קוליות של שמים פתוחים. הוא היה ראשון לבשר על פרישת בן גוריון ממפא"י וראשון להפגיש את יצחק רבין עם אביב גפן בשידור חגיגי, חודש לפני הרצח. הוא ספג פגיעה ישירה בשידור במלחמת ששת הימים והחמיץ בטעות את מותו במלחמת יום הכיפורים - אם כי לא את השמועות על כך. הוא היה כתבנו באולימפיאדת מינכן ושליחנו לקמפ דיוויד הודח משידור במלחמת לבנון וזעם באולפן המשותף במלחמת המפרץ; הוא קומם עליו את מנחם בגין ואת לאה רבין, סילק מהאולפן את הרמטכ"ל מוטה גור; הביך את סאדאדת. ניצח את מהטה והנציח את פברוטי.
שילון מגולל את סיפורו במבט חד ונוקב - דרכו האישית והמקצועית אל שיאי הצפייה ואל מה שהמאחוריהם. כנותו אינה פוסחת על הצללים שמעבר, לזרקורי הטלוויזיה. ניסיונו העיתונאי העשיר מאפשר לו לכתוב בעין מפוכחת את הסבך המפותל של פוליטיקה ותקשורת האחוזות זו בזו ומקרינות זה על זו.
זוהי זירת חייו - על הדרמות והחגיגות, הפסים והטעויות - סערה בשידור חי.
*
אין ספק שזוהי אחת הביוגרפיות המרתקות והמעניינות שקראתי בשנתיים האחרונות. הספר לא רק מספר את סיפורו של דן, של השידור הציבורי ושל עליית ערוץ 2 והפיכתו למדורת השבט בקרב הציבור הישראלי ולא מעט בזכות המעגל של דן שילון. אבל דן שילון הוא לא רק המעגל, הוא עוד הרבה דברים אחרים ובראש ובראשונה אדם שמבין בתקשורת, ידוע לרתק את הצופים והמאזינים שלו וגם... הוא לא מסתיר את דעותיו בנושאים כאלו או אחירם.
אני ממליץ בחום על האוטוביוגרפיה של דן שילון לכל מי שרוצה ללמוד על תולדות התקשורת בישראל, על הערוץ הציבורי מול הערוץ הפרטי ובכלל, לכל מי שמעוניין לקרוא ולשמוע על חייו ודרכו של אחד מאנשי התקשורת הבולטים ביותר והמשפיעים ביותר במדינת ישראל.
אייל ליאני
טקסט העטיפה האחורית:
הנורה האדומה נדלקת. עכשיו משדרים. האדרנלין מציף את העורקים. זרימת הרעיונות, החיבורים הספונטניים והמעברים המתוכננים. הדמויות, העניין, חדוות הניצוץ בעין, הריגושים, חגיגת השידור החי - הפעם כספר: דן שילון בשידור חייו.
ילד תל אביבי מהופנט לרדיו וחולם על שידור. כעבור 40 שנות שידור חוזר שילון לנקודת ההתחלה ובוחן את הדרך ואת דרכו שלו. שהו סיפורה של התקשורת האלקטרונית בישראל בין עידן בן גוריון, לעידן נתניהו. בין הקהל הממלכתי האחד לרב קוליות של שמים פתוחים. הוא היה ראשון לבשר על פרישת בן גוריון ממפא"י וראשון להפגיש את יצחק רבין עם אביב גפן בשידור חגיגי, חודש לפני הרצח. הוא ספג פגיעה ישירה בשידור במלחמת ששת הימים והחמיץ בטעות את מותו במלחמת יום הכיפורים - אם כי לא את השמועות על כך. הוא היה כתבנו באולימפיאדת מינכן ושליחנו לקמפ דיוויד הודח משידור במלחמת לבנון וזעם באולפן המשותף במלחמת המפרץ; הוא קומם עליו את מנחם בגין ואת לאה רבין, סילק מהאולפן את הרמטכ"ל מוטה גור; הביך את סאדאדת. ניצח את מהטה והנציח את פברוטי.
שילון מגולל את סיפורו במבט חד ונוקב - דרכו האישית והמקצועית אל שיאי הצפייה ואל מה שהמאחוריהם. כנותו אינה פוסחת על הצללים שמעבר, לזרקורי הטלוויזיה. ניסיונו העיתונאי העשיר מאפשר לו לכתוב בעין מפוכחת את הסבך המפותל של פוליטיקה ותקשורת האחוזות זו בזו ומקרינות זה על זו.
זוהי זירת חייו - על הדרמות והחגיגות, הפסים והטעויות - סערה בשידור חי.
*
אין ספק שזוהי אחת הביוגרפיות המרתקות והמעניינות שקראתי בשנתיים האחרונות. הספר לא רק מספר את סיפורו של דן, של השידור הציבורי ושל עליית ערוץ 2 והפיכתו למדורת השבט בקרב הציבור הישראלי ולא מעט בזכות המעגל של דן שילון. אבל דן שילון הוא לא רק המעגל, הוא עוד הרבה דברים אחרים ובראש ובראשונה אדם שמבין בתקשורת, ידוע לרתק את הצופים והמאזינים שלו וגם... הוא לא מסתיר את דעותיו בנושאים כאלו או אחירם.
אני ממליץ בחום על האוטוביוגרפיה של דן שילון לכל מי שרוצה ללמוד על תולדות התקשורת בישראל, על הערוץ הציבורי מול הערוץ הפרטי ובכלל, לכל מי שמעוניין לקרוא ולשמוע על חייו ודרכו של אחד מאנשי התקשורת הבולטים ביותר והמשפיעים ביותר במדינת ישראל.
אייל ליאני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה